נולד לך ילד נכה. קשה לך. אחרי שקבלת את פטיש ה- 100 קילו בראש, הצלחת לאסוף את השברים ולבנות את החיים בשיגרה חדשה שסובבת סביב ילדך, אתה מתפנה לנסות ולדאוג לעתידו של הילד. אם אתה סבור כי נעשה לילד עוול בלידתו או בתקופת ההריון תפנה לבית המשפט כדי לקבל פיצוי על נזק שנגרם לו. אם יקבע שתביעתך צודקת תקבל בסופו של יום פיצוי מחברת ביטוח. שום דבר לא יפצה אותך על הכאב והסבל של ילדך ושלך, אבל לפחות תדע שביום לכתך מהעולם הזה, הילד שלך יוכל להמשיך ולהתקיים ברמה מינימלית.

הצעת חוק חדשה, המונחת על שולחן הכנסת, וככל הנראה מקודמת על ידי גורמים אינטרסנטיים, בתחום הביטוח והרפואה מאיימת על זכותם הבסיסית של הורים לילדים נכים לתבוע בבית המשפט את זכותו של ילדם לפיצוי על נזק.

על פי החוק שהוגש על ידי חברי הכנסת מאיר שטרית, אברהם מיכאלי וחיים כץ, ילד שנולד פגוע מלידתו עקב נזק שנגרם לו במוסד רפואי, לא יוכל להגיש תביעת רשלנות לבית המשפט, אלא יהיה זכאי לתבוע פיצוי עד גובה מסויים ממשרד הבריאות, וממשרד הבריאות בלבד. וועדה מקצועית מיוחדת (אם לא עברתם בחייכם כהורים לילדים עם צרכים מיוחדים מספיק ועדות, הנה קבלו עוד אחת....) שתקבע את הזכאות לקבל פיצוי ואת גובה הפיצוי שיתקבל. מסכום זה יקוזזו תשלומים המגיעים לזכאי מהמוסד לביטוח לאומי ( גם אם המל"ל ייקבע בהמשך שלא מגיעה לילדך גמלה וישלול אותה ממנו, עדיין יקוזז הסכום מהפיצוי החד פעמי שיתקבל...) הכספים יגיעו מקרן תאגידית שתוקם לצורך יישום החוק ואוצר המדינה יעיביר לקרן את הכספים הדרושים לה. אם ירצה לחלוק ההורה על החלטת הועדה, יפנה לועדת ערערים, ועל החלטתה ניתן יהיה לחלוק בבית הדין לעבודה בנושאים משפטיים בלבד.
באופן זה, הזכות הבסיסית להגשת תביעת נזיקין על ידי מי שרואה עצמו נפגע תבוטל ושוב נמצא עצמנו מטלטלים בוועדות אטומות שהקו המנחה אותן הוא שמירה על הקופה. 

לא רק שלא נלמד לקח מעוולות וועדות המוסד לביטוח לאומי שכבר דובר בהן רבות, אלא שהמודל הכושל מועתק שוב ויונצח בחוק שהרקע לו הוא ריבוי תביעות אזרחיות של הורים/רופאים/קופות חולים/משרד הבריאות בגין רשלנות רפואית המובילה ללידת ילדים נכים. מכיוון שהמערכת הרפואית מבוטחת בביטוחי אחריות מקצועית, נוטה לדעת יוזמי החוק המערכת המשפטית לטובת הילד (כלומר טוען המחוקק כי ההחלטות אינן מתקבלות מטעם הדין והצדק אלא מכיוון שהשופט הנו רחמן בן רחמן, אמירה בעייתית לכשעצמה). משוא הפנים של המערכת המשפטית באופן זה מביא לריבוי תביעות, עליה בעלות הביטוחים, סירוב של רופאים למתן ייעוץ בהריון (?!) וסרוב של חברות ביטוח לבטח. עוד טוענים יוזמי הצעת החוק כי המצב הקיים גורם לאי צדק חברתי מכיוון שהמשפטים אורכים זמן רב ורק משפחות בעלות אמצעים מסוגלות לממן רופא שיכין חוות דעת תומכת, וכביכול השיטה לא יכולה להבטיח צדק עם הנכה. משפחות חרדיות שלא מבצעות הפסקת הריון לא יכולות בשל המצב הקיים לקבל פיצוי משחתמו על סרוב להפסקת הריון מטעמי דת.

אז בואו נחשוב יחדיו למי יש אינטרס לחוקק חוק כזה -
בראש ובראשונה לרופאים שמוצאים ממעגל החבות המשפטית. אין תמה איפה שהרופאים (ובמיוחד הגניקולוגים והגנטיקאים תומכים תמיכה נלהבת בחוק). 

לחברות הביטוח - בוודאי ובוודאי שיש אינטרס לחוקק את החוק - כדי למנוע את תשלום הפיצויים והתביעות.

ובסופו של דבר גם לאוצר. 
ומי יפגע מהחוק? כמובן שהילדים - שיקבלו פיצוי שלא ישקף באופן אמיתי את היקף הנזק שנגרם להם, ההורים שיאלצו לעבור מסכת ביורוקרטית מתישה נוספת על זו שהם עוברים ממילא ואנחנו כחברה דמוקרטית שחקיקת חוק כזה תהווה פתח לחקיקה מגבילה נוספת על גובה פיצויים בתביעות נזיקין אחרות.
מעבר לרעיון המקומם של התערבות האוצר במקומות לא לו, מפליא כיצד חברי כנסת כמו שלי יחימוביץ, שהמעורבות והפעילות החברתית שלה ראויה לציון, נפלו בפח של חוק אנטי דמוקרטי המאיים על עקרון הפרדת הרשויות, באצטלה של חוק חברתי שאין בו ממש. הטענה המופרכת שהמערכת השופטת נוהגת במשוא פנים ונוטה לטובת הילד ומשום כך יש לנטרלה על ידי חקיקת חוק המעביר את הסמכות לידי הרשות המבצעת, מבטלת בהינף יד יכולתם של אזרחים לתבוע את זכויותיהם בבית המשפט.

אכן קיימת בעיה אמיתית בהשגה ומימון של חוות דעת רפואיות שעלותן יכולה להגיע לעשרות אלפי שקלים. מדוע אם כן לא להגביל בחקיקה את גובה הסכום שניתן לגבות בגין חוות דעת? מדוע אם כן לא להקים קרן ייעודית שתסייע להורים לילדים נכים שאין ידם משגת במימון חוות דעת משפטית? אולי העובדה המצערת שהורים לילדים עם צרכים מיוחדים אינם בעלי אמצעים ללובינג אגרסיבי במסדרונות הכנסת?!

אני רוצה לחשוב שכוונת המחוקק היתה להיטיב עם הילד הנכה, אולם הצעת החוק כפי שהובאה לדיון בפני הכנסת עושה לנו ההורים לילדים נכים ולילדנו שירות דב. זה הזמן למחות, לפני שיהיה מאוחר מדי.

  הצעת חוק פיצוי לפגועים מלידתם

למסמך העמדה של לשכת עורכי הדין לגבי הצעת החוק