בייבי כלום - רענן שקד

שגשוג ופריחת תחום הליווי ההתפתחותי לתינוקות הוא סימפטום של מחלה קשה (אך עדיין לא סופנית וחשוכת מרפא, אם נתערב בה עכשיו) של המערך ההתפתחותי במדינת ישראל.  

כל אמא, ללא קשר למוצאה העדתי היא אמא פולניה במהותה. היא רוצה שהבן שלה יהיה הכי חכם, הכי מוצלח, הכי טייס, הכי רופא, הכי עורך דין. שיזחל ראשון, שידבר ראשון ושיביא הביתה את הילדה הכי יפה בגן. כל אבא גאה בודק אם הנסיכה שלו כבר יודעת בגיל שנה לקפוץ על השידה של אמא שלה בחיפושים אחר המייקאפ החדש, ומה שלא פחות  חשוב זה שהבת של חיים,  היריב שלו בסקווש, שהוא גם במקרה הבוס שלו,  ושנולדה בדיוק באותו יום , עדיין לא יודעת לעשות את זה... ואם חס וחלילה הבת המנוזלת של אותו חיים לא רק שכבר עומדת על השידה, אלא גם יודעת לפתוח את סוגר הבטיחות של שפופרת המייק-אפ כי המוטוריקה העדינה שלה קצת יותר מפותחת, המשפחה הישראלית הממוצעת תתחיל לדאוג.

אם מצבה הכלכלי יאפשר, היא תקח את הילדה לרופא האליל הניו אייג'י התורן שיתקן אותה תמורת אלפי שקלים (גם אם היא לא ממש זקוקה לתיקון). ואם לא, היא תחכה בתור יחד עם כל עם ישראל לאבחון במכון להתפתחות הילד. זמן ההמתנה יכול להגיע לחצי שנה שהם נצח לאמא מודאגת. בסופו של יום ב- 90% מהמקרים על פי הסטטיסטיקה יסתבר שהכל בסדר ושההורים ההישגיים לחוצים לחינם. אבל ב- 10% מהמקרים, יהיה קרוב לוודאי צורך בהמשך טיפול במסגרת המכונים והיחידות להתפתחות הילד. התור לקבלת טיפול יכולל לקחת ארבעה חודשים נוספים ואף יותר. עד שיקבל את הטיפול, הילד  יגיע לגיל חינוך חובה. אז מה הפלא שתחום הליווי התפתחותי שאין לו שום ביסוס מדעי, ולעוסקים בו אין הכשרה רפואית כלשהי, אך הם ממהרים להשתמש בטרמינולוגיה ובאבחנות רפואיות, פורח?  

ומדוע פשיטת רגל? מכיוון שמשרד הבריאות, שחובתו כרגולטור לפקח על טיפולים הניתנים לילדנו הרכים, כרגיל יושב על הגדר.

פרופ' אורנוי - מנהל המערך ההתפתחותי במשרד הבריאות אומר בכתבה שעל אף שלא קיים ביסוס מדעי לנושא הליווי ההתפתחותי, הוא אינו רואה צורך להתערב. דוברות משרד הבריאות רואה בתחום ניסיון לקדם תינוקות שהם בריאים ולכן אין צורך בהתערבותו. לכאורה, נשמע הגיוני. אבל, בכתבה מתואר מקרה אחד, מתוך רבים בוודאי, של ילדה הסובלת משיתוק מוחין, שאמה נפלה קורבן להבטחות שווא וששפכה כספים רבים ללא שיפור במצבה של הילדה. כל הורה שיש לו ילד נכה יהיה מוכן לשלם כל הון באם יתאפשר לו  כדי לראות את ילדו הולך, זוחל או מתקדם מבחינה מוטורית ולכן קשה להתעלם מן התחושה שמדובר כאן בניצול ציני של הורים במצוקה. אולם מעבר לכך, לא ברור כיצד אנשים בעלי הכשרה מינימלית בשיטה ללא ביסוס מדעי וללא הכשרה מתאימה ומפוקחת, מורשים לטפל בילדים בעלי בעיות התפתחותיות במסווה של שימוש במונחים ואבחנות רפואיות שלאוזן לא מיומנת נשמעים כבאים מפיו של בעל מקצוע בריאות שיש עליו פיקוח. קשה עוד יותר שלא להפנות אצבע מאשימה למשרד הבריאות שמועל בתפקידו כרגולטור.

לא ניתן להתעלם מן העובדה שקופת חולים לאומית, שמפעילה בכל הארץ מכון אחד להתפתחות הילד שנמצא בירושלים ותו לא, מכניסה את הליווי ההתפתחותי כשירות בתשלום לכל הסניפים שלה במדינה. היא "מביאה את מדינת תל אביב לכל הארץ" כדבריה של ליאת רושקביץ המרואיינת בכתבה. אני לא יודעת מה אתכם, אבל בי זה מעורר תחושות קשות של אי נוחות וניסיון לעשות קופה על גב ציבור המבוטחים בלשון המעטה. גם טיפות החלב (שלא נמלטו מהמדיניות הישראלית של להפריט עצמנו לדעת) מכניסות את תחום הליווי ההתפתחותי אל בין כתליהן במקום להפנות את הילדים לאבחון ביחידה להתפתחות הילד.

פשיטת רגל מכיוון שלא ניתן להתעלם מיחידות מוכרות להתפתחות הילד שעומדות בפני פשיטת רגל ונאלצות לפנות לתורמים ונדבנים כדי לשרוד, וזאת כמדיניות מוצהרת של משרד הבריאות, שמתנער מחובתו כרגולטור לדאוג לאספקת השירותים באופן סדיר על ידי קופות החולים, ומחדלים רבים נוספים עליהם אפרט בפוסט נפרד.

נראה, שכמו בתחומים רבים בחיינו במדינה זו, בסופו של יום, תביעת הנזיקין הראשונה והפניה הראשונה לבג"צ הם אלו שיצרו מציאות חדשה בשטח. וטוב מוקדם ממאוחר.